זה קורה לנו ברגע שהמוח שלנו מפרש סיטואציה מסוימת כמאיימת מאוד, ככזו שאין לנו את היכולת להתמודד איתה. אז מופעל החלק ההישרדותי במוח (האמיגדלה) ומנהל אותנו, בעוד שהחלק במוח שאחראי על ההיגיון (הקורטקס), כבה. מה שמעצים את החוויה הקשה בהתקף החרדה הוא ההתנגדות אליו. ככל שננסה לשלוט ולא להרגיש אותו יותר, הוא יגבר. מחשבות כמו "מה קורה לי?", "אני הולך להשתגע/להתעלף"- בטח לא תורמות. אז קודם כל חשוב להבין- התקף חרדה הוא לא מסוכן! הוא לא נעים, הוא לא כיף, אבל הוא בהחלט לא מסוכן וניתן לנהל אותו. אם קורה ואתם חווים התקף חרדה, אתם יכולים לנסות את אחד מהכלים הבאים: - החליפו את המחשבה הקטסטרופאלית ("אני הולך להשתגע") במחשבה מקבלת ("הכל בסדר, אני חווה כרגע התקף חרדה. זה לא נעים אבל זה לא מסוכן"). כך אנחנו מעבירים למוח שלנו את המסר שהכל בשליטה והוא לא צריך להפעיל את המנגנונים ההישרדותיים. - נסו להסית את הקשב לדברים נעימים- שמו שיר שעושה לכם מצב רוח טוב, תתקשרו לחבר/ה, תאכלו משהו טעים, צאו לסיבוב. בעצם כל דבר שיגרה את תשומת הלב שלכם יותר מהמחשבות הקטסטרופאליות. - נשימות וקרקוע- נשמו עמוק תוך כדי ספירה של השניות בהן אתם מכניסים אויר (4 שניות), מחזיקים את האויר בתוך הריאות (7 שניות) ומוציאים אויר לאט לאט (8 שניות). עשו זאת עד שתרגישו שהגוף נרגע. כמו הרבה דברים בחיים, גם התקפי חרדה- כשהם מגיעים, מרגישים גדולים וחזקים מאיתנו. אבל אין דבר כזה. אין דבר שמתרחש בתוכנו שגדול יותר מאיתנו. כל מחשבה, כל תחושה או רגש שאנחנו חווים, הם חלקים בתוך עצמנו שאנחנו יכולים ללמוד לנהל. ואז, כשזה קורה, לתחושת המסוגלות שלנו אין גבולות. וזה מרגיש נפלא.
Comments